<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות י"א</h1>
<h2>דף צז:</h2>
כח' שנתער' ונתבשל עם בשר בלא קריע' כאשר אכתוב [לקמן ק"ט ע"ב] משערין בס' וכחל מן המני', כי בעודו בקדרה לא נעשה בשר הכחל כחתיכת נבלה לפי ששאר ההתר מסייעו לבטל החלב והבשר הכנוס בתוכו ולפיכך כחל מן המנין, אבל כשסלקו מן הקדרה נעשה כחתיכת נבלה ולפיכך כחל עצמו אסור שאם נפל לקדרה אחרת אוסר כבראשונה וכשמשערין משערין בכל הכחל לאיסור ולאו דוקא במה שיוצ' ממנו כיון שאין אנו יודעין כמה יצא ממנו בדידיה משערין ולא במאי דנפי' מיני' כמו שכתבתי בדיני תערובות [אות כ"ט] פשוט.
<h2>דף קט:</h2>
ודין כחל בקריע' קורעו ומוציא את חלבו כך דינו פשוט. ונחלקו בו הפוסקין, לפי מה שפרש"י, לצלי בעי קריעה שתי וערב לכתחלה ואם לא קרעו אינו עובר עליו ומותר לאכלו, ולקדר' בין לבדו בין עם בשר צרי' קריעה שתי וערב וטחו בכותל. ולפי מה שנראה מפירושו מה שכתבתי [לעיל צ"ז ע"ב] כחל בס' וכחל מן המנין, כשבשלו בלא קריעה מיירי ואפילו בשלו לבדו כי נאסר בלא קריעה, ומכל מקום יש הפרש בין בשלו לבדו ובין בשלו עם בשר אפילו לפי דבריו בזה הענין שאם בשלו לבדו ויש במים ס' הכחל מותר לפי שחלב הנפלט מתבטל במים אבל כשבשלו עם בשר כחל עצמו אסור משום טעם הבש' הנבלע בחלב שבכחל ונשער בס' להתיר הבשר. ולפר"ת ולבעלי התוספות, לקדר' עם בשר צריך קריעה וטיחה בכותל ואם לא קרעו כהלכתו אלא קרעו קצת ובשלו עם בשר אינו עובר עליו ומותר בדיעבד אפילו עם בשר בקריעה קצת ואם לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אסור מדרבנן דנראה כבשר בחלב עם הכחל ועם הבש', ולצלי או לקדרה לבדו בלא בשר דין א' להם לכתחלה וסגי בקריעה קצת ואם ניצלה בלא קריעה מותר וכן אם בשלו לבדו בלא קריעה דמאחר שהוא בפני עצמו אין טעמו משתנה ומותר בדיעבד. ורי"ף כתב היכא דקרעיה שתי וערב וטחייה בכותל שרי לבשולי אפי' לקדרה והיכ' דלא עביד ליה הכי שרי למטווייה לכתחלה אבל לבשולי לכתחלה בקדרה לא. ונראה מדבריו דלקדרה צריך שתי וערב וטיח' בכותל ואם בשלו בלא קריעה אסור ועובר עליו ולבשלו לבדו בלא בשר צריך כמו כן שתי וערב וטיחה לכתחלה ואם בשלו לבדו בלא קריעה אינו עובר ומותר בדיעבד, ולצלותו מותר לכתחלה אפילו בלא שום קריע' וכן כתב הרא"ש על דברי רי"ף. ועוד פשוט ובכל מקום שצריך קריעה אין הפרש בין כחל של מניקה ושאינ' מניקה. ולפי שראיתי בכמה מקומות נוהגין בו איסור לבשלו עם בשר אפי' בקריעת שתי וערב וטיחה וגם מן התלמידים טועי' שסבורי' שהוא אסור, מנהג בטעו' הוא ואין להם על מה שיסמוכו כי כל הפוסקים הסכימו שמותר לכתחלה לבשלו עם בשר בקדרה כיון שקרעו שתי וערב וטחו בכותל, ומכל מקום ראוי להחמי' ולבשלו לבדו לכתחלה וקורעו שתי וערב וטחו, ולצלי קריעה קצת.
<h2>דף קיא.</h2>
קדרה שבשלו בה כחל אחר שבשלו בשר מותר ואפילו לא קרעו הכחל לא נאסרה הקדר' אלא הכחל מותר בדיעבד כמו שכתבתי למעלה [ק"ט ע"ב], וכן נמי קדרה שנתבשל בה בלא קריעה לבדו מות' לבשל בה בשר, כך דקדקו בחולין מההיא דשפוד שאכתוב למטה. ולצלותו פי' הכחל עם הבשר, תחת הבשר מותר לכתחלה, למעלה מן הבשר מותר בדיעבד ולכתחלה אסור כך פשוט בחולין. פירוש וזהו בתנורים שלהם של חרס שכשצולין בהם בשר בשפוד משימי' פי השפוד למטה. וזה מיירי שקרעו שתי וערב וטחו בכותל ולפיכך תחת הבשר מותר לכתחלה כי אין לחוש אם יוטף שומן הבשר עליו כמו שכתבתי לקדרה, אבל בלא קריעה אסור לכתח' שאפילו לרי"ף שהתיר לצלותו בלא קריעה כמו שכתבתי דוקא לבדו אבל עם בשר כלומר תחת הבשר אסור שהשמנינות נוטף על חלבו, ולמעלה מן הבשר אסור לכתחלה אפילו קרעו כי מה שישאר בתוכו מן החלב שלא יצא בקריעה ובטיחה נוטף על הבשר בעין, ובדיעבד שרי אפילו שם אותו על הבשר, וכן נראה דעת התוספו' והרא"ש. וי"מ שפירשו דמיירי בלא קריעה כלל למאן דאמר שרי לכתחלה לצלי בלא קריעה, או בקריעה קצת למאן דאמר לצלי קריעה קצת, וכשהוא תחת הבשר מותר לכתחלה שהשומן שיהיה נוטף עליו הוא דבר מועט ואינו נראה כבשר בחלב, אבל כשהכחל למעלה מן הבשר כשהחלב נוטף על הבשר נראה יות' כבש' בחלב ולפיכך אסור לכתחלה ובדיעבד מותר. ופרש"י כי זה דוק' בשפודי' שלהם אבל בשפודין שלנו בין למעלה מן הבשר בין למטה מן הבשר אסור לצלותו לכתחלה כי לפעמי' מהפך מה שלמעלה למט' ובדיעבד מות'. מות' לחתוך הכחל בסכין של בשר אפילו בעודו חי וכן כחל רותח אפילו לא קרעו, כך דקדקו המפרשים מההיא דשפוד שכתבתי למעלה. מותר למלוח הכחל עם הבשר בכל ענין בין נקרע בין לא נקרע דמלח אינו מפליט החלב וגם איננו נבלע בדפני הכחל אלא כנוס במעיו כך כתבו התוספות וכן כתב הרא"ש.
